ע"ש 409/08

תקציר

אזרח ישראלי שירת במשטרת ישראל וטען כי חווה ירידה בשמיעה וטינטון כתוצאה מכך. בשנת 2007 הגיש בקשה לקצבת נכות, שבתחילה אושרה לו דרגת נכות זעומה של 1% בשל פגיעה באוזן שמאל. משלא היה מרוצה מתוצאה זו, הוא ערער לוועדה הרפואית העליונה. עם זאת, ערעורו נדחה, שכן הוועדה לא האמינה לטענותיו בדבר טנטון קבוע וירידה בשמיעה, מה שהטיל ספק באמינותו בשל חוסר עקביות בהצהרותיו. הוועדה גם בחרה שלא להסתמך על בדיקת שמיעה של מכון אחד, והעדיפה תוצאות של מכון אחר. זאת ועוד, טענת המערערת בדבר ניגוד עניינים, הנובע ממערכת היחסים ההיררכית לכאורה בין שני רופאים, לא הספיקה כדי לבטל את החלטת הוועדה. זאת, משום שהסכסוך הנטען היה מינורי וחסר משמעות, והחלטת הוועדה התבססה על סתירות סבירות בדברי המערער ובראיות הרפואיות. כתוצאה מכך, הערר על החלטת הוועדה נדחה, וקביעת הנכות המקורית עמדה בעינה. פסק דין זה ניתן שלא בנוכחות הצדדים והיה אמור להימסר להם לאחר מכן.