תפ"כ 8694-06-22

תקציר

פסק דין זה דן בבקשת הנאשמים לבסס מניע משפטי המונע מהתביעה לבקש לקבל את הודעותיו הזרות של עד מפתח, א.ש., שלא התייצב בבית המשפט. לטענת הנתבעים, התביעה מנועה מלהגיש בקשה זו בשל טענות סותרות שהוצגו בהליכים שונים. לטענתם, בהליך אחר טענה התביעה כי היעדרותו של א.ש. נבעה מחשש לנאשם אחר, ואילו בהליך זה טוענת המדינה כי הוא חושש מהנאשמים הנוכחיים. ההגנה הצביעה גם על מחדלים בהתנהלות התביעה וטענה כי יש לדחות את הבקשה. התביעה מתנגדת לבקשה וטוענת כי ניתן ליישב את הטענות בשני ההליכים וכי קיים הסבר מניח את הדעת להבדל. עוד הם מדגישים כי קבלת בקשת ההגנה תפגע בהוגנות ההליך. בית המשפט, בהסכמתו כי יש צורך בבדיקה עובדתית, קובע כי יש להציג את ראיות התביעה בדבר קבילות האמירות כמתוכנן. ההחלטה אם לקבל את הראיות תתקבל בתום ההליך, תוך התחשבות בתמונה העובדתית והמשפטית המלאה. השופט מדגיש את משמעות משמעות הבקשה ומציין כי אפשרות סבירה היא להחליט על קבילות האמירות לאחר הצגת הראיות. בקשת התביעה לדחות את בקשת התביעה נדחית, אך הצדדים יכולים להעלות את טענותיהם שוב בהמשך. השופטת מסכמת בהדגשה כי החלטה זו אינה מכריעה מראש לגופן של הטענות וכי על התביעה להציג את ראיותיה הקשורות לבקשה.