רע"ב 1001/19

תקציר

ניתוח משפטי: 1. עקרונות תקנות בתי הסוהר ותנאי סף לחופשות: - המסגרת החוקית המסדירה את חופשות האסירים נגזרת בעיקרה מסעיף 17 לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00, הקובע כי אסיר יהיה זכאי לחופשה רק לאחר שריצה רבע מעונשו. - קביעת תאריך סף זה תלויה בפרשנות של מה מהווה את תאריך ההתחלה לספירת משך העונש - בין אם זה תאריך השחרור לאחר קיצור מנהלי או תקופת המאסר המלאה המקורית. בית המשפט העליון ובתי משפט נמוכים יותר הדגישו בעקביות את החשיבות של פרשנות סטטוטורית ברורה, תוך הימנעות מהנחות שרירותיות או רחבות מדי. 2. פרשנות סעיפים 68א ו-68ג לפקודת בתי הסוהר: - סעיף 68א מגדיר "יתרת מאסר" כתקופה שנותרה עד לשחרור, בין אם עם סיום מלוא עונש המאסר ובין אם באמצעות מנגנוני שחרור מוקדם כגון שחרור על תנאי או הליכים משפטיים אחרים, לרבות שחרור מינהלי לפי סעיף 68ג. - הכללת סעיפים 68א ו-68ג בהגדרה מצביעה על כך ששחרור מנהלי נחשב לחוק לצורך חישוב התקופה הנותרת. - הטענה כי יש לקבוע מועד שחרור מנהלי (ובכך את סף הזכאות לחופשה) במועד המוקדם ביותר האפשרי (כגון 13.11.2020) מבוססת על פרשנות מרחיבה של "דין" בסעיף 68א, שבתי המשפט דחו אותה. במקום זאת, בתי המשפט מפרשים את השחרור המנהלי ככלי עזר הנתון לשיקול דעת, ולא כזכאות, וככזה, נקודת המוצא לחישובים נותרה העונש המלא, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת. 3. עקרונות משפטיים לגבי דיסקרטיות וזכאות: - בתי המשפט הדגישו כי זכויות אסירים לחופשות ופריבילגיות אחרות כפופות לקריטריונים סטטוטוריים, וניתן לתקן או לשנות אותן רק במסגרת החוקים החלים. - השחרור המנהלי, בהיותו כלי בידי המדינה ולא זכות מוקנית של האסיר, אינו יכול לשמש בסיס לקביעת מועדי הזכאות לחופשה באופן מונע. - בתי המשפט גם הבהירו כי הערכות הנוגעות לרמת המסוכנות ולהתנהגות הכלא, אף שהן רלוונטיות להחלטות על חופשה, נעשות בדרך כלל בסמוך למועד החופשה בפועל, ולא מראש, מה שמדגיש את גישתם הזהירה של בתי המשפט במתן זכויות יתר כאלה. 4. חדשנות משפטית: - התיקון האחרון של סעיף 68ג מציג מנגנון לשחרור מוקדם על בסיס תפוסת הכלא, אך בתי המשפט חזרו ואישרו כי אין בכך כדי לשנות באופן אוטומטי את חישוב תאריך הסף לחופשות לפי סעיף 17. - עמדת בית המשפט מדגישה הקפדה על לשון החוק וכוונת החקיקה, ומחזקת את העיקרון לפיו לא ניתן לפרש אמצעים מנהליים לפי שיקול דעת כזכויות אוטומטיות של אסירים, המגנות על סמכות הרגולציה של המדינה. 5. מסקנות משפטיות: - בית המשפט אישר מחדש כי זכאותו של אסיר לחופשות תלויה ברף הסטטוטורי, המבוסס על משך המאסר המלא אלא אם כן תוקן במפורש בחוק. - פרשנות התיקונים והסעיפים הרלוונטיים מדגישה כי שחרור מנהלי אינו מהווה שינוי אוטומטי של מועד חישוב החופשות. - ההחלטה מדגימה גישה שמרנית לפרשנות סטטוטורית, המדגישה את חשיבות הבהירות המשפטית ואת האופי הלא מוקנה של הטבות מנהליות. תקציר: בתי המשפט אישרו גישה מגבילה המבוססת על פרשנות סטטוטורית לחופשות אסירים, והדגישו כי שחרור מנהלי, על אף היותו מנגנון משפטי משמעותי, אינו מזכה אסירים באופן אוטומטי בחופשות מוקדמות או משנה את תאריכי הסף המחושבים, אלא אם כן נקבע במפורש בחוק. התיקונים האחרונים אינם משנים עיקרון זה, ומחזקים את התפיסה ששחרורים כאלה הם בשיקול דעת ותלויים בתנאים ספציפיים, ולא בחישובים מונעים.