סע"ש 34055-09-17

תקציר

בית המשפט מצא כי התובע הועסק ישירות על ידי הנתבע, מר סולמי, מאפריל 2016 ועד ינואר 2017, עת נעצר סולמי. התובע טען כי הוא מועסק החל ממרץ 2013 אך בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות לתמוך בכך. נטל ההוכחה למועד תחילת העבודה מוטל על המעסיק, ובמקרה זה לא היה ברור מי היה מעסיקו של התובע באותה עת. בית הדין קיבל את הטענה כי העסקתו של התובע נמשכה עד ינואר 2017 למרות היעדר ראיות לתשלום משכורות בתקופה זו, בשל הרשעתו של סולמי בעבירות כלכליות לרבות תשלום שכר במזומן לצורך התחמקות ממס, ועדותו של עד שקיבל תשלומים במזומן מסולמי בשנת 2016. בית המשפט הורה לסולמי לשלם את השכר הבא: שכר עבודה בסך 13,600 שקל; 10,368 שקל פיצויים במקום הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים; 3,600 שקל עבור הודעה מוקדמת על פיטורים; 4,500 שקל גמול שעות נוספות; 3,600 שקל לפדיון חופשה שנתית; 2,400 שקל דמי חגים; 5,000 שקל בגין אי הנפקת תלושי שכר; ו-2,000 ש"ח בגין אי קיום חוזה עבודה והודעה מוקדמת לעובד, בסך 45,068 ש"ח. סכום זה יהיה צמוד ויישא ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. הנתבע יישא גם בהוצאות התובע בסך 5,000 ₪. התביעה נגד מר סולמי התקבלה בחלקה, עם זכות ערעור כדין בבית הדין הארצי לעבודה.