ע"פ 371/86

תקציר

פסק הדין מזכה את המערערים מאשמת הפעלת עסק ללא רישיון, בניגוד לסעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968. המערערים, מוכרי מכולת בסמוך לתחנה המרכזית בתל אביב, הועמדו לדין בגין מכירת סחורה במבנים שהעירייה ראתה בהם זמניים, ובכך חייבו רישיון עסק לפי סעיף 131(א) לצו רישוי עסקים. המבנים המדוברים הם ארגזי מתכת עם רצפת בטון ודפנות הנפתחות לשעות העבודה. הם מחוברים לקרקע, לחלקם יש חשמל וטלפונים, והם קיימים כבר שנים. דעת הרוב של בית המשפט קובעת כי מבנים אלה הם קבועים ולכן אינם כפופים להגדרת רוכלות בחוק רישוי עסקים, המחייבת את העסק להתנהל מחוץ למבנה קבע. המבנים, אף שבתחילה היו זמניים, הפכו עם הזמן לקבועים, והיעדר היתר בנייה אינו מעיד אוטומטית על ארעיות. דעתו החולקת של השופט שמגר, לעומת זאת, סבורה כי מדובר במבנים זמניים. לדבריה, יש לבחון את אופיו הפיזי של מבנה ואת ייעודו כדי לקבוע את קביעותו, ובמקרה זה המבנים דומים יותר לעגלות ילדים או לעגלות משחק. בנוסף, יש להתחשב בכוונתם הנפשית של הבונים, וניכר כי מבנים אלה לא נועדו להיות קבועים. כמו כן נדונה הגדרת "רוכלות" בחוק רישוי עסקים, כאשר חלק מהשופטים סבורים כי אין לפרש אותה באופן מרחיב. פסק הדין, ברוב דעות, מקבל את הערעור ומזכה את המערערים, במשתמע כי המבנים אינם טעונים רישיון.