ת"א 28245-12-13

תקציר

התובעת, חברה, הגישה תביעה נגד הנתבעת, בטענה כי הנתבע החזיק במניה אחת בחברה כנאמן לטובת התובע. התובעת טענה כי שילמה עבור המניה אך מסיבות משפטיות המניה נרשמה על שם הנתבעת. הנתבע הכחיש את הטענה וטען כי תביעת התובע התיישנה. בית המשפט התייחס תחילה לטענת הנתבע כי הפעולה חסומה בזמן. בית המשפט קבע כי עילת התביעה במקרה זה נוצרה כאשר נודע לתובע כי הנתבע מכחיש את הנאמנות, שהתרחשה בשנת 2011 או 2013, ולכן התביעה משנת 2013 הוגשה במועד. לגופו של עניין, ציין בית המשפט כי המניה נרשמה על שם הנתבע בשנת 1963, והתובע לא הציג כל מסמך המעיד על כך שהנתבע שימש כנאמן. בית המשפט בחן את נסיבות רכישת המניה ואת התנהלות הצדדים לאחר מכן. נמצא כי התובע רכש את המניה מחברה שלישית ושילם עבורה, בעוד הנתבע לא ביצע תשלומים כלשהם הקשורים למניה. עם זאת, בית המשפט התייחס גם לעובדה שהצדדים לא הזכירו את המניה בעת שנפרדו בשנת 1970, למרות שהנתבע הוא מנהל החברה וכתובתו היא כתובת החברה. נמצא כי טענת התובע כי הנתבע החזיק במניות בנאמנות נעשתה באיחור ניכר. עוד ציין בית המשפט כי נציגי התובע ביקשו מהנתבע לחתום על מסמכים המצהירים כי הוא נאמן, אך אין בידיהם מסמכים עדכניים התומכים בטענה זו. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי לא שוכנע כי הנתבע החזיק את המניה בנאמנות עבור התובע. לפיכך, היא דחתה את התביעה, מבלי להורות הוצאות למי מהצדדים.