רע"א 44/99

תקציר

עניינו של פסק הדין במחלוקת על הסכם שכירות מוגנת, במסגרתו ניסו המשיבים לפנות את המבקש מהדירה השכורה. הערכאות הנמוכות פסקו לטובת המשיבים, וקיבלו את טענתם כי המבקש נטש את הדירה. עם זאת, בית המשפט העליון הפך את פסקי הדין הקודמים ופסק לטובת המבקש. לדברי בית המשפט העליון, המשיבים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהמבקש עזב את הדירה לצמיתות ולא הייתה לו כל כוונה לחזור. בית המשפט הדגיש כי היעדרותה של המבקשת מהדירה והשכרת נכס אחר לתקופה קצובה אינם שוללים אוטומטית את זכויותיה כדיירת מוגנת. זאת ועוד, נסיבות החכירה הנוספת והסבריו של המבקש לשימוש בשני חוזי שכירות לא הצביעו על נטישה לצמיתות. עוד ציין בית המשפט העליון כי קבלות על צריכת מים וחשמל נמוכה, כמו גם צילומים של דירה ריקה, אינם מהווים ראיה מספקת לנטישה. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי המשיבים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, וכי יש ליישב כל ספק שנותר לטובת המבקש. משכך, התקבל הערעור, ופסקי הדין של הערכאות הנמוכות בוטלו. המשיבים חויבו בהוצאות המשפט של המבקש בכל הערכאות, בסך 20,000 ₪.