רע"א 8132/12

תקציר

המבקשים ביקשו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שאישר את החלטת בית משפט השלום בסכסוך רכושי. עם זאת, הבקשה נדחתה משום שהסתמכה על ראיות שלא הוצגו בפני הערכאות הנמוכות יותר ולא עמדה בהתנהלות הפרוצדורלית הנדרשת. אכן, המבקשים לא פעלו על פי ההליך הראוי להצגת ראיות חדשות, ולפיכך התעלמו מחלקי בקשתם שהסתמכו על ראיות אלה. יתר על כן, למבקשים לא הייתה זכות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן החוק הישראלי מעניק בדרך כלל לבעלי דין זכות ערעור אחת, מבית המשפט של הערכאה הראשונה. לפיכך, הבקשה נבחנה על פי הקריטריונים למתן רשות ערעור במקרים חריגים. עם זאת, עניינם של המבקשים לא עורר כל שאלה עקרונית או בעלת חשיבות ציבורית, ואף לא הוכיח עיוות דין. בנוסף, הבקשה לא הייתה ראויה. קביעתו של בית המשפט המחוזי – לפיה המבקשים לא הוכיחו די הצורך את זכויותיהם בבניין הנדון – הייתה מוצדקת, שכן המבקשים לא הציגו ראיות מכריעות ולא סיפקו הסבר סביר להשמטתו. כמו כן, נמנע מהמבקשים להציג טענות סותרות לאלו שהועלו בתביעה קודמת. ככלל, הבקשה הייתה משוללת כל תוכן, המצדיקה את דחייתה. עם זאת, מאחר שלא התבקשה תגובה, לא נפסקו הוצאות למשיב. עם זאת, נוכח אי הסדרים הפרוצדורליים, חויבו המבקשים לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪ לאוצר המדינה.