ע"א 99/86

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על פסילת צוואה לפי סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, שהוגש עליו ערעור בעילה של השפעה בלתי הוגנת שהפעיל לכאורה המערער על המצווה המנוח, אחיו. עניינו של המערער בקיום פגישות בין אחיו לבין עורכי דינו לצורך שינוי הצוואה, וכתוצאה מכך הפך המערער למוטב. בית המשפט המחוזי מצא בעבר כי פעולות אלה מעידות על השפעה בלתי הוגנת, ובכך ביטל את הצוואה לפי סעיף 35, האוסר על נהנים להשתתף בעריכת הצוואה. ברמת בית המשפט העליון, פסק הדין התמקד בשאלה האם מעשיו של המערער היוו השתתפות מהותית בעריכת הצוואה. בית המשפט ניתח פעולות ספציפיות: יצירת קשר עם עורך הדין, נוכחות בחתימה על הצוואה, דיון עם המנוח בצוואה ושליפת העתק הצוואה עבור אחיו. בית המשפט הגיע למסקנה כי פעולות אלה לא היו בעלות השפעה מופרזת או מהותית מספיק כדי לפסול את הצוואה, שכן מדובר בפעולות שבוצעו על פי בקשת המנוח ולא בהשתתפות פעילה בניסוח. בית המשפט העליון הדגיש כי אין לראות בפעולות לאחר יצירת צוואה מעשה מכין. בנוסף, לא נמצאה כל ראיה לכך שהמערער יזם את יצירת הצוואה או השפיע על תוכנה, שכן צוואות קודמות נערכו בנפרד מהמערער. ההחלטה ציינה את רצונו של המנוח בהגדרת המערער כמוטב. לפיכך התקבל הערעור, תוך ביטול החלטת בית המשפט המחוזי, ובכך הוחזרה הצוואה השלישית. בנוסף, בית המשפט הורה למשיבה לשלם את הוצאותיה המשפטיות של המערערת, והגיע למסקנה כי עצם התמיכה הלוגיסטית שהעניקה המערערת, בהיעדר הוכחת כפייה או השפעה על תוכן הצוואה, אינה עומדת ברף ההשפעה הבלתי הוגנת הקבוע בחוק.