עת"מ 7228-06-12

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה נגד החלטת משרד הפנים שלא להאריך את רישיון הישיבה של העותר. העותר, עובד זר בתחום החקלאות, ביקש הארכה לפי סעיף 3א(ג1) לחוק הכניסה לישראל, המאפשר הארכה מעבר לגבול הרגיל בנסיבות מיוחדות. החלטת המשרד הייתה מפורטת ומנומקת היטב, תוך התייחסות לכל הטענות והמסמכים המצורפים. מהראיות עולה כי העותר נכנס לישראל כעובד זר מן המניין ללא רקע פורמלי בתחום עיסוקו המוצהר. התעודות שסיפק העידו על הכשרה ברפואה ציבורית, ביולוגיה ואנטומיה, ונראה כי מומחיותו נבעה בעיקר מעבודתו הארוכה אצל מעסיק יחיד. בית המשפט לא מצא ראיות למומחיות מיוחדת והסכים עם אפיון המשרד את העותר כעובד מנוסה ולא כמומחה. המלצות והחלטות קודמות להארכת שהותו של העותר התבססו על שיקולים שונים ולא הצביעו על מומחיות או תרומה מיוחדת למשק או לחברה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי שר הפנים אינו חייב להיוועץ בשרים אחרים אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות וחריגות, שלא התקיימו במקרה זה. בית המשפט התייחס גם להיעדר קריטריונים מפורשים למתן ארכות לפי סעיף 3א(ג1) והסכים כי גמישותה של הרשות מקשה על קביעת קריטריונים ספציפיים. החלטת המשרד התבססה על התחשבות בכל הגורמים הרלוונטיים ולכן הייתה תקפה. מאחר שהעתירה נדחתה לגופה, בית המשפט לא התייחס לטענות המקדמיות שהעלה המשיב בדבר שיהוי וחוסר שפיות מצד העותרים. צו הביניים שאסר על הרחקתו של העותר מישראל הוסר, והעותר נצטווה לעזוב את הארץ עד למועד שנקבע. כן חויבו העותרים לכסות את הוצאות המשיב.