ע"פ 9120/11

תקציר

הכרעת הדין דנה בהלך רוחו של המערער ובסכנה שהמעשה יוביל למותו של הקורבן. בית המשפט קובע כי המערער היה מודע לתוצאות מעשיו, בדחיפת הקורבן מהגג, וכי אין די בטענתו להתגרות מצד הקורבן כדי לשנות את המצב המשפטי. השופט מציין כי המערער יכול היה לעזוב את המקום אם היה חש מוטרד וכי מעשהו מהווה הריגה. כמו כן מוזכר כי כוונה אינה מרכיב הכרחי בפשע, ודי במודעות לתוצאה הקטלנית הפוטנציאלית. השופט מדגיש את חומרת המעשה ואת הצורך בענישה, ודוחה את בקשת המערער לקיצור עונשו במעונות נעולים. הם שמים בראש סדר העדיפויות את שיקומו של המערער ומקווים לחזרתו המוצלחת לחיים נורמטיביים. השופטים, מ' נאור וז' זילברטל, מסכימים עם הכרעת הדין, תוך שימת דגש על השיקול והאיזון שהפגין פסק דינו של בית המשפט המחוזי. פסק הדין ניתן על ידי השופט א' רובינשטיין, המעודד את השר והמנכ"ל להתייחס למחסור במעונות נעולים ולהמשיך במאמצים להקמתם, נוכח הפוטנציאל שלהם לכוון קטינים עבריינים לחיים נורמטיביים. בפסק הדין, שניתן ב-8 במאי 2012, מחליטים שלא להיעתר לערעור ומשמרים את גזר הדין המקורי.