ת"א 50135-03-17

תקציר

השופט, יהודה ליבלין, מקבל חלקית את טענת עמי עד ניהול ופיקוח בע"מ (החברה הקבלנית) ומורה לאורן ויעל מנשה לשלם לחברה סך של 108,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין ויגדל בהפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. סכום זה הוא עלות העבודה שביצעה החברה שעבורה לא שולם על ידי בני משפחת מנשה. השופטת מקבלת חלקית גם את התביעה שכנגד ומורה לחברה הקבלנית לשלם לאורן ויעל מנשה 36,450 שקל, לאחר שקבעה כי החברה הפרה את ההסכם בכך שעיכבה את העבודות במשך 35 יום. סכום זה יצטבר גם ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין. לאחר ניכוי הסכום שנפסק לבני הזוג מנשה, ישלמו אורן ויעל מנשה לעמי עד ניהול ופיקוח בע"מ סך כולל של 72,050 ₪. סכום זה יגדל גם עם הפרשי ריבית והצמדה סטטוטוריים מיום הגשת התביעה. כמו כן, השופט מורה לבני הזוג מנשה לשלם לחברה 12,500 ש"ח הוצאות משפט בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. פסק הדין נובע ממחלוקת על בניית בית חדש לאורן מנשה. החברה הקבלנית טענה כי לא שולם לה מלוא הסכום המגיע לה בגין העבודה שבוצעה, ואילו בני הזוג מנשה טענו מנגד כי החברה לא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם ותבעו פיצוי בגין עיכובים וליקויים בעבודה. השופטת קבעה כי בעוד שלשני הצדדים היו טענות זה כלפי זה בגין הפרת ההסכם, האשמה באי השלמת החוזה מוטלת על יעל מנשה, שהתנהגותה לא אפשרה לחברה לסיים את העבודות. עוד קבע השופט כי החברה ביצעה עבודות כלשהן שלא הייתה מחויבת עליהן בחוזה ושיש לשלם עבורן, וכי היא חייבת פיצויים בגין עיכובים שנגרמו עקב דרישות בני הזוג מנשה. בסופו של דבר, לאחר ששקל את מכלול הטענות והתביעות שכנגד, קבע השופט כי בני הזוג מנשה חייבים לחברה הקבלנית את הסכום הגדול יותר, וכי הן אורן והן יעל חייבים בתשלום זה ביחד ולחוד.