עת"מ 46135-05-11

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהוגשה נגד משרד התחבורה, המבקשת להורות להם לרשום מחדש כלי רכב המיובאים לישראל ביבוא אישי. העותרים, הכוללים עמותה המייעצת לאנשים בנושא יבוא כלי רכב ואזרחים ישראלים פרטיים שייבאו רכב באופן אישי, מבקשים לשנות את מועד הרישום למועד עליית הרכב על כבישי ישראל או 12 חודשים ממועד ייצור הרכב, לפי המוקדם. זה חל על מכוניות שנרשמו בעבר בחו"ל ומבקש לתקן את מדיניות משרד התחבורה. המדיניות הנוכחית של המשרד, עליה חולקים העותרים, רושמת את מועד היבוא או 12 חודשים ממועד ייצור הרכב. העותרים טוענים כי שינוי מדיניות זה התרחש שלא כדין בשנת 2011 ומבקשים מבית המשפט להורות למשרד לחזור למדיניותו המקורית. עם זאת, כחצי שנה לאחר הגשת העתירה תיקן המשרד את התקנה המדוברת, מה שהוביל את העותרים לצמצם את בקשתם לתיקון המועדים ברישומי המשרד וברשיונות לתקופה שקדמה לתיקון. השופט, לאחר שמיעת הטיעונים, מחליט להפנות את התיק לבית המשפט העליון כדי שישקול לצרף אותו לעתירה דומה התלויה ועומדת שם (בג"ץ 2262/11). זאת, בשל זהותה של הסוגיה המהותית והדמיון בסעדים המבוקשים בשתי העתירות. השופט מציין גם את חשיבותה הציבורית של ההחלטה, המשפיעה על בעלי רכבים, רוכשים וצדדים שלישיים שטיפלו בכלי רכב אלה על בסיס הרישום השנוי במחלוקת. במקום להכריע בעתירה, השופט מורה להעביר את התיק לבית המשפט העליון להכרעה כוללת שתשקול את כל ההיבטים וההשלכות. ההכרעה היא, אפוא, כי העתירה תידון בבית המשפט העליון לצד העתירה הקיימת, בג"ץ 2262/11. אין צו להוצאות, ויש להודיע לצדדים על ההחלטה.