ע"א 197/08

תקציר

חקלאי ממושב שדי דונום ערער על החלטת בית משפט השלום בבית שאן שדחה את תביעת הנזיקין שלו נגד שלושה נתבעים: עסיס תעשיות מזון בבית השיטה (המשיבה מס' 1), הרבנות הראשית לישראל (המשיבה מס' 2) וועדת הכשרות של העדה החרדית בד"ץ (המשיבה מס' 3). החקלאי טען כי הנאשמים פגעו בו בכך שהפיצו שמועה כי מטעי הזיתים שלו מכילים חלקת עורלה – אדמה שעל פי ההלכה היהודית אינה מעובדת כבר שלוש שנים ולכן אסור לאכול או לשווק את תוצרתה. בית משפט קמא דחה את התביעה, והביא את החקלאי לערער. הערעור התמקד בקביעותיו העובדתיות והמהימנות של בית משפט קמא, אשר לדעת החקלאי היו שגויות. לאחר בחינת הטענות והראיות, הגיעה ערכאת הערעור למסקנה כי אין לדחות את ממצאיו של בית משפט קמא, שכן הם התבססו כראוי על התרשמות העדים והראיות שהוצגו. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי טענות החקלאי בדבר לשון הרע ורשלנות כלפי הנתבעים מהוות הרחבה של טענות שלא הועלו במישור קמא ועל כן דינן להידחות. ערכאת הערעור הסכימה עם החלטת בית משפט קמא ודחתה את הערעור, תוך שהיא בוחרת שלא לחייב בהוצאות לצד כלשהו בהתחשב בנסיבות המקרה.