עת"מ 46544-02-11

תקציר

בית המשפט מצר על כך שלא ניתן היה להגיע לפשרה בתיק מורכב זה של מחלוקת על ארנונה. הרשות המקומית המשיבה טענה כי לבית המשפט אין סמכות לדון בעתירה, אך התנגדות זו נדחתה מאחר שהעתירה נופלת בגדר סמכותו של בית המשפט. בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו לדון בעתירה בשל קיומן של נסיבות מיוחדות ומשמעות הסוגיות שהועלו. בעוד שחלק מהעניינים העובדתיים הקשורים לחישוב המסים צריכים להיות מופנים לגוף המנהלי המתאים, בית המשפט ישקול את הסוגיות המשפטיות והציבוריות, לרבות טיבה וחוקיותה של דרישת המס. השאלה המרכזית היא האם יש לחייב את העותר, קבלן המבצע עבודות עבור הצבא, בארנונה בגין השימוש בקרקע שנמסרה לו. בית המשפט קובע כי הקרקע הנדונה עונה להגדרת "קרקע כבושה" שכן אינה קרקע חקלאית, והעותר משתמש, מחזיק בה ונהנה ממנה. בנוסף, הקרקע אינה מתוחזקת יחד עם מבנה. לכן, לרשות המקומית יש זכות עקרונית לגבות ארנונה. עם זאת, הדרישה הספציפית לתשלום במקרה זה פגומה ויש לתקן. חסרים בה פרטים מהותיים, דבר שאינו מאפשר לעותרים להבין את יסוד החיוב ולממש את זכויותיהם בהתאם. בית המשפט מדגיש את הצורך של הרשויות המקומיות למלא את חובות האכיפה שלהן במהירות וביעילות. חרף הקביעה העקרונית המתירה גביית ארנונה במקרה זה, על המשיב להוציא שומת מס ערוכה כדין, המפרטת את כל הפרטים הרלוונטיים, ותקופת ההשגה של העותר תחל מיום קבלת שומה חדשה זו. ההחלטה מתקבלת ללא הזמנת הוצאות לאף אחד מהצדדים.