ת"א 45669-06-14

תקציר

המחלוקת היא בין בעלי דירות ליזמים שיזמו פרויקט פינוי בינוי. הבעלים סירבו לחתום על חוזי הפינוי-בינוי הנדרשים, החיוניים ליזמים לקבלת פטור ממס ולהמשך הפרויקט. היזמים תבעו לחייב את הבעלים לחתום על החוזים, אך הבעלים טענו כי החוזים אינם משקפים התחייבויות קודמות של היזמים כלפיהם לגבי גודל ומיקום הדירות שיקבלו לאחר הפינוי. השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי החוזים אינם מייצגים נאמנה את התחייבויות היזמים כלפיהם. השופט הורה לתקן את החוזים כך שיכללו את ההסכמים האישיים שנעשו עם כל נתבע. עבור הנתבעים 19 ו-20 הייתה מדובר בזכות לשדרג לדירה בשטח 101 או 103 מ"ר בקומה 5 תמורת תשלום נוסף של 160,000 ₪ או 180,000 ₪, בהתאמה. לגבי הנתבעת 21, החוזה אמור לשקף את זכותה לקבל דירה בשטח של 95 מ"ר לפחות, עם אפשרות לרכוש דירה בקומה גבוהה יותר בעלות שירותי בנייה בתוספת 15%. הנתבעת 22 הייתה זכאית לדירת 4 חדרים בשטח של 101 מ"ר ללא תשלום נוסף, וכן טופלו סעיפים ספציפיים בחוזה בדבר תיקוני ביטול ובדק. באשר לנתבעים 24 ו-25, קבעה השופטת כי החוזה ביניהם צריך לשקף את זכותם לדירה בשטח נטו של כ-120 מ"ר. בנוסף, הדגישה השופטת כי כל חריגה מהשטחים המוסכמים תהיה כפופה להוראות החוק, וכי חוסר האחידות בין החוזים עליהם חתמו בעלי הדירות אינו טענה תקפה. השופטת דחתה גם את טענת היזמים כי הנתבעים סוחטים אותם וציינה כי התחייבויות היזמים לא בוטלו עקב שינויים בתוכניות הפרויקט. כל צד חויב לשאת בהוצאות המשפט שלו, למעט היזמים, שנדרשו לשלם 4,000 שקל לכל קבוצת נתבעים.