ת"א 1446/98

תקציר

התובעת, שנפצעה קשה בתאונת דרכים, ובעלה תבעו את הנתבעים - נהג הרכב ומבטחיו - בגין נזקים. לא הייתה מחלוקת על קיומה של התאונה ועל אחריותם הביטוחית של הנתבעים. המחלוקת העיקרית הייתה על גובה הנזקים. התובע סבל מפגיעות מוחיות קשות ושברים שונים, ואושפז למשך כשנה. לאחר מכן היא הועברה לבית אבות, שם היא מתגוררת מאז. הצדדים הסכימו כי התובעת תישאר בבית האבות עד סוף ימיה, וכי הנתבעים יממנו את שהותה. עוד הוסכם כי חלק מהפיצוי ישולם מעת לעת בשל חוסר הוודאות לגבי תוחלת החיים של התובע. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים עבור התובע. על פי חוות דעת המומחים, התובעת סבלה מנכות לצמיתות ונזקקה לטיפול סיעודי מסביב לשעון. עוד נקבע כי מצבה של התובעת יציב ולא צפוי להשתפר, אך היה צורך בגירוי קוגניטיבי כדי לשמור על מצבה הנוכחי. בעלה של התובעת הקדיש זמן ואנרגיה רבים לטיפול בה, והצליח - בניגוד לציפיות הרפואיות - לשפר את מצבה, אם כי באופן יחסי בלבד. נקודות המחלוקת העיקריות בין הצדדים היו הצורך של התובעת בביקורי בית שבועיים, מימוש הפוטנציאל השיקומי שלה, הצורך ברכב מיוחד להסעתה וכושר ההשתכרות שלה אלמלא התאונה. בית המשפט קבע כי ביקורי בית נחוצים ומועילים לתובע, והורה לנתבעים לממן אותם. באשר לפוטנציאל השיקום של התובעת, קבע בית המשפט כי מצבה יציב, והורה לנתבעים להעניק לתובעת את הטיפולים שנקבעו על ידי המומחים הרפואיים, לרבות גירוי קוגניטיבי, על מנת לשמור על מצבה הנוכחי. עוד קבע בית המשפט כי התובעת נזקקה לרכב מיוחד לצורך הסעתה, והורה לנתבעים לרכוש טנדר למטרה זו. באשר לכושר ההשתכרות של התובע, קבע בית המשפט כי אלמלא התאונה, סביר להניח שהתובע היה עובד במשרה מלאה, ובחלקו עוסק בפרקטיקה פרטית כעובד סוציאלי. עם זאת, בית המשפט קבע כי תוכניותיה של התובעת לפרקטיקה פרטית היו מעורפלות וכלליות מכדי לשמש בסיס לקביעת פוטנציאל ההשתכרות שלה. לפיכך, ביסס בית המשפט את כושר השתכרותה של התובעת על האפשרות להגדיל את היקף משרתה במקום עבודתה. הנתבעים חויבו לשלם לתובע פיצוי תקופתי בגין אובדן כושר השתכרות. בעלה של התובעת תבע גם פיצויים בגין השתכרותו המופחתת בשל הזמן שהוקדש לטיפול באשתו. בית המשפט דחה טענה זו, בקובעו כי הסיוע שהעניק הבעל לא היה מסוג שיש לפצות את הנתבעים בגינו, וממילא לא כל השעות שהקדיש לאשתו היו נחוצות. בית המשפט פסק גם לגבי ראשי נזק שונים נוספים, לרבות סיעוד ועזרה מקרובי משפחה, רכישת מכשירים ואביזרים רפואיים, הוצאות רפואיות, התאמות למגורי התובע ועוד. הנתבעים חויבו לשלם לתובע סכומים שונים בגין פריטים אלה, חלקם על בסיס חודשי. התובעים היו זכאים לכיסוי כל הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עורך דין, אשר נקבעו בשיעור של 13% מסכומי הפיצוי שנקבעו שלא במסגרת התשלומים התקופתיים, בתוספת מע"מ. שכר טרחת עורכי הדין בגין התשלומים התקופתיים נקבע על 90 אלף שקל בתוספת מע"מ.