ע"פ 971/19

תקציר

לאחר עיון בטיעונים שהוצגו, הגיע ערכאת הערעור למסקנה כי יש לקבל את הערעור, וכתוצאה מכך להחמיר את עונשו של המשיב המואשם בשורה של עבירות סחר בנשק. בדרך כלל, בתי המשפט לערעורים נמנעים מלשנות את חומרת הענישה, אלא אם כן החריגות מהמדיניות שנקבעה הן משמעותיות. במקרה זה מצא בית המשפט הצדקה להתערבות, תוך שימת דגש על חומרתן של עבירות נשק בשל הסיכון הפוטנציאלי שלהן לשלום הציבור ולחיי אדם, כפי שצוין קודם לכן במקרים דומים. פסיקות בתי המשפט האחרונות הראו מגמה של החמרת הענישה על פשעים אלה כדי לשקף את חומרתם ואת השלכותיהם האפשריות. מקרים ראויים לציון כמו דאהוד ופואקה מדגימים את יישומה של מדיניות מחמירה זו, עם עונשים משמעותיים המוטלים גם כאשר קיימות נסיבות מקלות. חרף הכרתו של בית משפט קמא בעקרונות אלה, נקבע כי העונש שנגזר על המשיב אינו מספיק נוכח חלקו הפעיל בעסקאות רבות, לרבות ניהול משא ומתן על מחירים וטיפול בכלי נשק בסיכון גבוה כגון רובה סער M4. עניינו של המשיב הסתבך עוד יותר בשל מעורבותו בעבירות רבות, המצדיקות עונש מינימום של שש שנים. עם זאת, בהתחשב בגורמים מקלים כגון עברו הפלילי הנקי, שיתוף הפעולה והנסיבות המשפחתיות, הציע בית המשפט לערעורים עונש מתוקן של 50 חודשי מאסר תוך שמירה על היבטים אחרים של העונש הראשוני. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי השופטים מ' מזוז, י' אלרון ובראשות השופט א' פוגלמן, ומשקפת הסכמה בדבר הצורך בהחמרת הגישה לעבירות חמורות מסוג זה.