ת"א 12812-12-23

תקציר

השופטת שקלה את הטיעונים שהציגו הצדדים. הם החליטו לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין נגד נאשם 1, שכן לסניגור לא הייתה הרשאה להגיש את הבקשה בשם נאשם זה. עם זאת, השופט החליט לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין נגד נאשם 2. השופטת ביססה החלטה זו על כך שייפוי הכוח נתן רשות להגיש את הבקשה רק בשם נאשם 2. עוד טענה השופטת כי ההמצאה שירתה את מטרתה ליידע את נתבע 2 על ההליך המשפטי ולהפעיל את סמכות בית המשפט, למרות העמימות סביב מקור המידע באישור הוועדה המקומית. למען הצדק החליטה השופטת לאפשר את ביטול פסק הדין נגד נאשם 2, אולם עודדה אותם לשקול את סיכויי ההגנה החלשים שלהם. השופטת הדגישה כי בתצהיר הנתבעים חסרים הפרטים העובדתיים הדרושים לביסוס טענתם בדבר מידע שהושמט. בנוסף, טענת הנתבעים כי קיבלו את כל המידע הנדרש הצביעה על כך שנטלו על עצמם את הסיכון של עובדות שלא פורסמו. השופטת התייחסה גם לסעיף בהסכם, שקבע כי הנתבעים התחייבו להסדיר את זכויות התובעים עד למועדים הנקובים, תוך התחשבות בעיכובים אפשריים. השופט הגיע למסקנה כי כל אי גילוי לכאורה של עובדות אינו מצדיק עיכוב בהתחייבויות הנתבעים וכי סיכויי ההצלחה של ההגנה הם מזעריים. כתוצאה מכך, פסק הדין בוטל רק לנתבע 2, שניתן לו עד ליום 28.3.2025, להגיש כתב הגנה. אם מועד זה לא מתקיים, התובעים יכולים להוציא מחדש את פסק הדין על סמך כתב התביעה המקורי.