ע"פ 7332/00

תקציר

המדינה ערערה על זיכויו של משיב שהואשם בעבירה על סעיף 338(6) לחוק העונשין בגין אי נקיטת אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת של כלבו הדלמטי, שגרם לחבלתו של שכן בן 8. שגה בית משפט קמא בכך שהסתמך על אנציקלופדיה לקביעת מסוכנותה המסתברת של החיה, ערך מחקר עצמאי ללא ידיעת הצדדים, ונתן משקל יתר להתנהגותו של הכלב בעבר. הדגש צריך להיות על אמצעי הזהירות בהם נוקט המשיב, על כוחו הפיזי וגודלו של הכלב ועל התגובות שהוא עלול לעורר. רשלנותו של המשיב ניכרה בכך שלא נקט אמצעי זהירות ביום האירוע למרות שעשה זאת בדרך כלל. ילדים, ובכלל זה הקטין, היו צפויים לבקר בביתו של המשיב, והסכנה להם הייתה גדולה יותר בשל גודלם הקטן יותר. מעדותו של הקטין עולה כי הכלב תקף אותו ללא התגרות, והמשיב לא דאג לאבטח את הכלב באותו יום. גם מקורות במשפט העברי תמכו ברעיון שלבעלי כלבים יש חובת זהירות ויש להטיל עליהם את האחריות לסכנה המסתברת שנשקפת מכלביהם. לפיכך, ערעור המדינה התקבל, הזיכוי בוטל והתיק הוחזר לבית המשפט קמא לצורך מתן גזר הדין.