ע"פ 58448-05-16

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הרשיע את המערערים בעבירה של עבודה כקבלן כוח אדם ללא רישיון, בניגוד לסעיפים 2(א) ו-20(ב) לחוק קבלני כוח אדם, התשס"ב-2002 (להלן – החוק). המערערת הראשונה (להלן – החברה) הורשעה בעבירה בה הואשמה ונקנסה בסכום של 70,000 ₪. המערער השני, מנהל החברה (להלן – המנהל), הורשע בסיוע לעבירה ונקנס ב-35,000 ₪. החברה חתמה על הסכם עם היפרמרקט (להלן – הלקוח או המזמין) לפיו החברה תספק שירותים ללקוח הקשורים לניהול ותפעול מחלקת הירקות באחד מסניפי הלקוח. על פי כתב האישום, החברה סיפקה ללקוח את העובדים שעבדו במחלקת הירקות ולכן ביצעו את העבירה של עבודה כקבלן כוח אדם ללא רישיון. לטענת המערערים, החברה פעלה כקבלן שירותים ולא כקבלן כוח אדם, ועל כן דינה לזיכוי. השופטים הסכימו עם טענת המערערים וקבעו כי המאשימה, הנושאת בנטל ההוכחה, לא הוכיחה מעבר לספק סביר כי פעילות החברה הייתה מתן שירותי כוח אדם ולכן יש לקבל את הערעור, ההרשעות יבוטלו והמערערים יזוכו. השופטים הסבירו כי דרישת הרישוי על פי החוק חלה רק על קבלני כוח אדם ולא על קבלני שירות, והתוו את ההבחנה בין שני סוגי הקבלנים. השופטים בחנו את הראיות שהוצגו ומצאו כי פעילות החברה הוגבלה להפעלת מחלקת הירקות ולא הייתה "זליגה" של עובדים למחלקות אחרות או לפעילויות המשרתות את הלקוח. עוד נמצא כעובדה כי החברה הפעילה ופיקחה על העובדים באמצעות מפקח מטעמה, והייתה לה הזכות הבלעדית להעסיק ולפטר אותם, ומעורבותו של הלקוח במתן הנחיות ישירות לעובדים הייתה חלקית ולא הפכה את החברה לקבלן כוח אדם. למרות שחלק ממאפייני פעילות החברה היו דומים יותר לאלה של קבלן כוח אדם, השופטים לא השתכנעו מעבר לספק סביר כי החברה סיפקה שירותי כוח אדם מוסווים, ולכן קבעו כי יש לראות בה קבלן שירותים.