ע"א 1422/05

תקציר

התיק סובב סביב ערעור שהגיש עורך דין על החלטת מנהל ההוצאה לפועל, שדחה את בקשתו להורות לכונס הנכסים לשלם לו את שכר טרחתו מתמורת מכירתו. עורך הדין, ששימש כנאמן עבור לקוחותיו, רכש את הנכס ונטל שתי משכנתאות מהבנק המשיב למימון הבנייה עליו. לאחר שהחייבים פרעו את הלוואותיהם, ביקש הבנק לממש את המשכנתאות, מה שהוביל למינוי כונס נכסים. עורך הדין טען כי השביח את הנכס באמצעות שירותיו המשפטיים ולכן יש לו שעבוד עליו, מה שמזכה אותו בעדיפות על פני המשכנתא של הבנק. עם זאת, בית המשפט דחה את ערעורו של עורך הדין. נמצא כי לעורך הדין לא הייתה חזקה בנכס, תנאי מוקדם לביסוס שעבוד, שכן הנכס היה בשליטתם הפיזית של החייבים ולאחר מכן של כונס הנכסים. יתר על כן, הערת אזהרה שנרשמה לטובת עורך הדין לא הייתה שקולה להחזקה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי עורך הדין מחזיק בזכות בלתי מוחשית לעכב את זכותם של החייבים להירשם כבעלי הנכס, תוך שהוא מצטט פסק דין קודם (תיזבי) המטיל ספק באפשרות של שעבוד על זכויות אלה. בנוסף, השיקול של "מסחר תקין", רציונל מרכזי לתעדוף בעלי שעבודים, לא חל במקרה זה של שירותים משפטיים. לבסוף, מצא בית המשפט כי הטענות בדבר עשיית עושר ולא במשפט של הבנק מעבודתו המשפטית של עורך הדין אינן מצדיקות העדפת טענת עורך הדין על פני האינטרס המובטח של הבנק בנכס. לפיכך נדחה הערעור, ועורך הדין חויב בהוצאות המשיבים.