רע"פ 4230/07

תקציר

הנאשם הורשע בעבירות מס שונות ונגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 25 אלף שקל או 60 ימי מאסר. גזר הדין נבע מהסדר טיעון שבו הודה בהסתרת כוזב של הכנסות של כ-1.3 מיליון שקל במשך שלוש שנים. עיקר המחלוקת נסובה סביב חישוב תקופת המאסר, כאשר הנאשם עתר לנכות את ימי המעצר בגין תיק פלילי חמור אחר שאינו קשור. הערכאות הנמוכות יותר דחו את הבקשה, בנימוק של חוסר קשר בין המקרים לבין שיקול דעתה של ערכאת הדין. הנאשם טען כי הדבר מפר את חזקת חפותו וביקש למזער את הפגיעה בחירותו. עם זאת, השופט דחה את בקשת רשות הערעור, והדגיש כי העניין אינו מעורר שאלה בעלת חשיבות משפטית מהותית מעבר לצדדים הישירים המעורבים. השופט ציין כי שיקול הדעת של בתי המשפט לנכות ימי מעצר מגזר הדין אינו מוחלט ויש לשקול אותו בין יתר שיקולי הענישה. במקרה זה, השופטת הסכימה עם החלטת הערכאות הנמוכות שלא לנכות את הימים, תוך הדגשת הקלות בהסדר הטיעון וההשפעה השלילית הפוטנציאלית על אפקטיביות העונש. השופט הגיע למסקנה כי בקשת רשות הערעור מיותרת, והעונש המקורי עומד כעונש ההולם.