ת"א 64886-02-19

תקציר

השופט מצא כי עדותו של התובע על נסיבות האירוע בחדר הכושר, בו לטענתו נפגע, אינה אמינה. התובע לא הציג כל ראיה שתתמוך בגרסתו לאירועים, ואף סתר את דבריו בתצהיר. השופטת הדגישה את הימנעותו של התובע מלדווח על האירוע לאיש בחדר הכושר או לבקש עזרה מהצוות, למרות שלטענתו הייתה תקלה בציוד. בנוסף, המסמכים הרפואיים של התובע עצמו סתרו את טענותיו, שכן הם ציינו כי כאביו נמשכו מספר שבועות, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם מועד פציעתו הנטען . השופט ציין גם את חוסר האמינות של התובע בהתחמקות משאלות במהלך החקירה הנגדית. יתר על כן, השופט הגיע למסקנה כי גם אם האירוע התרחש, חברת חדר הכושר לא התרשלה. התובע קיבל הדרכה מתאימה והיה מודע גם לתקנות חדר הכושר, הקובעות כי על המנויים לקבל הדרכה לפני השימוש בציוד כלשהו. השופט דחה את טענותיו האחרות של התובע לרשלנות כלפי חברת חדר הכושר, לרבות היעדר רישיון וביטוח תאונות אישיות, כלא רלוונטיות או לא נתמכות. באשר לאשמתו התורמת של התובע, קבעה השופטת כי הוא פעל בניגוד לתקנות ולא נקט זהירות סבירה בכך שהמשיך להשתמש בציוד למרות שנקלע לקשיים. השופט העריך את אשמתו התורמת של התובע בשיעור שלא יפחת מ-80%. לבסוף, השופט הורה לתובע לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, בסך 20,000 ₪, ודחה את התביעה. השופט הזכיר גם את האפשרות להתערב בקביעת הנכות של המומחה, אך מאחר שגרסת התובע לאירועים נדחתה, לא היה בכך צורך. זכות הערעור על פסק הדין הייתה שמורה לשני הצדדים.