בע"מ 8916/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור של הורה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה להכריז על ילדיו כבני אימוץ. המקרה מאופיין ברגישות מיוחדת סביב יחסי הורה-ילד, אך הבקשה אינה מעוררת שאלות משפטיות מהותיות או חשש לעיוות דין, ולכן הבקשה לדיון שלישי בנושא נדחית. גם ההחלטה שלא להעניק להורים ערעור נוסף ראויה, שכן הערכות מומחים מקיפות מצאו כי הם אינם כשירים לטפל בילדיהם בשל מאפייני התנהגות ואישיות, והסיכוי שהדבר ישתנה בעתיד הנראה לעין קלוש. חוות הדעת של המומחים, שהתבססו על הערכות קליניות ואינטראקציות עם המשפחה, מצאו כי להורים יש שיפוט לקוי של המציאות, אישיות לא בוגרת וחוסר תובנה לגבי האחריות שלהם כהורים. הדבר נתמך בעדויות של רשויות הרווחה וגורמי הטיפול, שצפו בהתנהלות המשפחה לאורך השנים. יתר על כן, ההורים לא הוכיחו יכולת לשנות את התנהגותם או להכיר בצורך שלהם בסיוע, למרות שניתן להם מספיק זמן לעשות זאת. בתי המשפט בחנו גם את האפשרות לצמצם את השלכות האימוץ, אך מומחים המליצו שלא לעשות זאת, בנימוק של חוסר היכולת של ההורים לקבל את האימוץ והפגיעה הפוטנציאלית בתחושת השייכות והביטחון של הילדים. בסופו של דבר הסכימו השופטים כי טובת הילדים משרתת את קיום החלטות הערכאות הנמוכות יותר, והערעור נדחה. הן השופט נ' סולברג והן השופט א' שטיין הסכימו עם פסק דינו של השופט ש' שוחט.