ת"א 44101-12-17

תקציר

המקרה נסוב סביב תאונת דרכים שאירעה כ-10 דקות לאחר שרכב חנה בניגוד לחוק בצד כביש בינעירוני. שאלת המפתח הייתה האם הרכב שחנה בניגוד לחוק היה רק זירת האירוע או שמא היה גורם תורם, ובכך הפך אותו לתאונה מעורבת. השופט פסק לטובת האחרון, תוך שהוא מפעיל את "החזקה המרבית", הרואה באירוע תאונת דרכים אם קיים מגע בין הנפגע לרכב, ואת הקשר הסיבתי בין עבירת החניה לתאונה. נהג הרכב השני העיד כי ניסה לבלום כשהבחין ברכב החונה ובנוסעיו, אך איבד שליטה וסטה לצד הדרך ופגע בתובעים וברכב הראשון. השופט מצא גרסה זו אמינה וקבע כי הרכב הראשון, שחנה שלא כדין, יצר סיכון בטיחותי משמעותי בדרכים, ועל כן התקיים הקשר הסיבתי הנדרש. כתוצאה מכך, נקבע כי הרכב הראשון אכן היה גורם תורם, מה שהופך אותו לתאונה מעורבת. משכך, הורה השופט לנתבעת מס' 2, מבטחת הרכב שחנה שלא כדין, לפצות את הנתבעת מס' 3 – שפיצתה את התובעת – בסכום של 1,778,320 ₪, בצירוף הוצאות נוספות ושכ"ט עו"ד בסך 159,816 ₪. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים והיווה את פסק הדין הסופי בעניין.