ת"א 19116-06-19

תקציר

התובעים, בעלי מרכז מסחרי, חתמו על שני הסכמי שכירות עם הנתבעת, קקאו סנטר בע"מ, להפעלת בית קפה ופאב/בר במרכז למשך חמש שנים. התובעים לא הצליחו להשיג את ההיתרים הנדרשים להפעלת עסקים אלה ולכן הנתבעת וזכייניה לא יכלו לקבל רישיון עסק. הדבר גרם לעיכובים קשים ולהפסדים כספיים לנתבעת ולזכייניה. בית הקפה והבר נפתחו בסופו של דבר ללא רישיון עסק ביולי 2017. התובעים והנתבעת הסכימו כי הזכיינים יהיו פטורים מדמי שכירות ודמי ניהול למשך שנה, עד יולי 2018, בשל ההשקעות הגדולות הנדרשות להתאמת הנכסים המושכרים והיעדר רישיון עסק. עם זאת, בחודשים מאי ויוני 2018 דרשו התובעים תשלום דמי שכירות ודמי ניהול ואיימו לבטל את הסכמי השכירות אם הנתבעת לא תעמוד בהם. הנתבע ניסה לשלם אך התובעים סירבו לקבל את הכסף. יתר על כן, התובעים דרשו מהנתבעת לסיים את ההתקשרות עם הזכיינים ולפנות את המקום. כמו כן נמנע מהנתבעת להמשיך להפעיל את חוזי החכירה באמצעות זיכיון אחר. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, וקבע כי התובעים פעלו שלא בצדק ושלא כדין לאורך כל ההליך. הם נמנעו מלגלות מידע חיוני לנתבעת, לא נקטו צעדים לצמצום נזקיהם וביטלו שלא בצדק את הסכמי השכירות. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את תביעות התובעים לדמי שכירות ודמי ניהול שלא שולמו, וכן את דרישתם להחזר הוצאות השקעה. הנתבע חויב לשלם לתובעים את עלות תיקון הנזקים שנגרמו לנכסים המושכרים עם פינויים, אך סכום זה כוסה במלואו על ידי הערבויות הבנקאיות שחולטו על ידי התובעים. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.