עמ"נ 4200-04-18

תקציר

השופט מסכים עם החלטת ועדת הערר לדחות את תביעת המערערים לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. השופט מכיר בסמכותה של הוועדה לקבל החלטה זו, למרות טענות המערערים בדבר לגיטימיותה. לדברי השופט, ועדת הערר היא גוף תכנוני מקצועי בעל סמכות זהה לוועדה המקומית וביטול החלטתה יהיה מיותר ולא מועיל. השופט מדגיש את התערבותו המוגבלת של בית המשפט בהחלטות מנהליות, במיוחד אלה הנוגעות לתכנון ובנייה. במקרה דנן, פרשנותה של ועדת הערר לסעיף 197 נמצאה סבירה ונכונה, ועולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק ועם התכניות החלות. החלטת הוועדה לראות בחלקת העוררים שתי יחידות תכנון נפרדות – אזור חקלאי ואזור מגורים – מוצדקת על בסיס הכוונה התכנונית הברורה הניכרת בתכניות הרלוונטיות. השופט דוחה את פרשנותם המצמצמת של המערערים למונח "מקרקעין" בסעיף 197, המתייחס רק לחלקות רשומות או מחולקות. תחת זאת, השופט מצדד בפרשנותה של ועדת הערר, ורואה במגרשים שנוצרו בתוכניות יחידות תכנוניות תקפות. קבלת טענת המערערים, מציינת השופטת, עלולה להוביל לתוצאות שרירותיות או אבסורדיות. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם הוצאות משפט בסך 20,000 ₪, המתחלקות שווה בשווה בין המשיבים.