עב"ל 21992-10-10

תקציר

הערעור הוא על פסק דין שאישר את הקיצוץ כדין של המוסד לביטוח לאומי בגמלת הבטחת הכנסה של המערער בשל בעלותו בנכס. המערער טוען כי העביר את הנכס לאחיו בשנת 2003 ואינו הבעלים בפועל, למרות היותו הבעלים הרשום. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו, מצא סתירות בעדויות ובמסמכים שלו ושל אביו, והגיע למסקנה כי לא הצליח להפריך את חזקת הבעלות על סמך רישום הנכס. המערער טוען כי שגה בית המשפט בהערכתו את חומר הראיות. עם זאת, ערכאת הערעור מסכימה עם ממצאיו המבוססים של בית הדין האזורי ודוחה את הערעור. מטרתו של חוק הבטחת הכנסה היא להבטיח הכנסה מינימלית לקיום בסיסי, ויחידים בעלי רכוש שממנו ניתן להפיק הכנסה אינם זכאים. הואיל ובעלותו של המערער לא אותגרה בהצלחה, יש להתחשב בנכס בחישוב טובתו. בית המשפט מדגיש כי עניינו של המערער נבדל ממקרים קודמים בהם הצליחה לסתור את הבעלות, דבר המחייב בירור עובדתי. בנוסף, המסמכים שהגיש המערער אינם תומכים די הצורך בטענתו, ובית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. לפיכך, פסק הדין מתקבל, והערעור נדחה ללא הוצאות.