בג"צ 24/91

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה נגד החלטת המשיב לתפוס מבנה במחנה הפליטים ג'באליא שברצועת עזה. המבנה, הגובל במוצב צה"ל, היה אמור להיהרס כדי להגן על המאחז וחייליו מפני התקפות. העותרים, בעלי חנויות בבניין, סירבו לפנות את המקום וטענו כי התפיסה מיותרת, וכי לא הוצע להם פיצוי הולם או קרקע חלופית. עם זאת, בג"ץ קבע כי צרכים צבאיים חיוניים גוברים על החובה לשמור על רכוש, וקבע כי הוכח הצורך הצבאי-מבצעי של התפיסה. בית המשפט הדגיש כי הוא לא יתערב במומחיות הצבאית וכי ההוראות להבטחת הסדר והביטחון חלות במהלך דיכוי פעולות איבה בתוך שטחים כבושים. יתר על כן, בעוד שסעיף 53 לאמנת ג'נבה אינו מחייב פיצויים, צה"ל מציע אותו בדרך כלל, דבר שהוצע גם לעותרים. השופטים הגיעו למסקנה כי פעולותיו של המשיב היו כדין ודחו את העתירה, תוך מתן דחייה של שבעה ימים לעותרים לארגן חלופה.