ע"פ 7126/04

תקציר

בעניינם של א.כ. ובניו, שהואשמו במעשי אלימות כלפי קרובי משפחה במהלך סכסוך משפחתי בשנת 1999, הרשיע אותם בית המשפט קמא בשורה של סעיפים, לרבות פריצה בנסיבות מחמירות ופציעה. המערערים ערערו הן על הרשעתם והן על גזר דינם, בעוד המדינה ביקשה תחילה להחמיר בעונשים. עם זאת, לאחר עיון חוזר אישר בית המשפט לערעורים את ההרשעות, ולא מצא עילה להתערב בממצאיו של בית משפט קמא בהתבסס על הראיות ומהימנות העדים. עם זאת, בית המשפט לערעורים שקל מחדש את העונשים, שכללו עונשי מאסר. הם נטו להפחית עונשים אלה בהתחשב במספר גורמים, ובהם חלפו למעלה מחמש שנים מאז האירוע ללא אירועים דומים, מאמצי הפיוס בין הצדדים והסכם פיוס רשמי (סולחה). זאת ועוד, תסקיר המבחן ועדויות האופי החיוביות, ובפרט בנוגע לשירותיו הקודמים של המערער מס' 1 בתחום ביטחון המדינה, השפיעו אף הם על החלטה זו. לפיכך החליט בית המשפט לגזור על המערערים 2 עד 5 עד שישה חודשי עבודות שירות, תוך התחשבות דומה בזו שניתנה למערער מס' 1. עם זאת, אחד השופטים הביע התנגדות והדגיש את הצורך בענישה מרתיעה משמעותית בגין מעשי אלימות קשים, במיוחד נוכח הקטטה המשפחתית האכזרית שפגעה בקטינים שלא בצדק. פסק הדין הכיר באיזון העדין שבין עשיית צדק לבין טיפוח שלום משפחתי וקהילתי, ובסופו של דבר בחר בדרך שמטרתה לקיים את האחרונים תוך הכרה באשמתם של המערערים ובהזדמנות לתיקון ופיוס. החלטת בית המשפט הדגישה את ההשלכות הרחבות יותר על אמות המידה החברתיות נגד אלימות תוך הכרה בממדים היחסיים הייחודיים של המקרה.