ת"א 24076-02-15

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של מכלול נסיבות המקרה, עדויות העדים, ובהתחשב בטיעוני הצדדים יחד עם המסמכים שהוצגו, החליטה השופטת לדחות את התביעה נגד נתיבי ישראל ולדחות את ההודעה לצדדים השלישיים. נטל ההוכחה לביסוס המטרד הנטען מוטל על התובע, אשר לא הוכיח כי פגיעתו נבעה מפגם חריג ולא טבעי בכביש שניתן היה למנוע על ידי הנתבעים או צדדים שלישיים. התובעים לא הגישו כל תביעה נגד האגודה שארגנה את פעילות האופניים בה נפגע התובע, למרות ששילמו דמי חבר לאגודה האמורה. התביעה הופנתה אך ורק לנתיבי ישראל, כלומר הדגש היה על קביעת קיומו של מטרד שגרם לתאונה. עם זאת, גרסת התובע לאירועים, בהם בור גדול גרם לתאונה, נסתרה על ידי מספר עדים ונמצאה בלתי אמינה. הראיות התיעודיות, לרבות הרשומות הרפואיות, לא תמכו בטענות התובע, והצילומים שהוגשו לא שיקפו את מצב הכביש בעת התאונה. יתר על כן, הסברו של התובע לרכיבה באמצע הכביש, בניגוד לתקנות התעבורה, לא היה משכנע. ככלל, מצא בית המשפט כי התאונה נבעה מחוסר זהירות של התובע בעת שרכב על אופניו ולא מרשלנות כלשהי מצד הנתבעים או צדדים שלישיים. הם הגיעו למסקנה כי התובע נפגע מסיכון אינטגרלי לרכיבה על אופניים ולכן מודע להיותו רוכב מנוסה. בעקבות זאת קבעה השופטת כי על התובעים לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין של הנתבע, יחד עם הוצאות נלוות אחרות, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. עוד נקבע בהחלטה כי לתובעים עומדת הזכות לערער על פסק הדין כעניין שבדין.