רע"פ 7036/11

תקציר

הדיון נסוב סביב האפשרות להרשיע אדם בגרימת מוות ברשלנות כאשר מותו של הקורבן מתרחש בנסיבות מסוימות. הנסיבות הנדונות הן כאשר הנפגע היה עובר בעת ביצוע הפגיעה, אך נולד חי בעקבות הפגיעה ומת כתוצאה מכך מאוחר יותר. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הנאשם, בקובעו כי מאחר שהקורבן לא היה "אדם" בעת הרשלנות (הרכיב ההתנהגותי של העבירה), לא התקיים התשתית העובדתית לעבירת המתה ברשלנות. דעת הרוב של בית המשפט העליון, שנכתבה על ידי השופט ש' ג'ובראן, קובעת כי יש לקבל את הערעור ולהרשיע את הנאשם. השופט טוען כי היסוד הנסיבתי של העבירה, במקרה זה "האדם", אינו חייב בהכרח לדור בכפיפה אחת עם המרכיב ההתנהגותי. השופט ג'ובראן טוען כי הצורך בקשר עיתוי בין נסיבה להתנהגות משתנה מעבירה לעבירה, ובמקרה של גרימת מוות ברשלנות אין צורך בקשר כזה. זאת, משום שהדרישה לקשר עיתוי מפחיתה יתר על המידה את ההגנה על חיי אדם, את הערך החברתי שהעבירה מבקשת להגן עליו. יתר על כן, השופט מציין כי החוק הישראלי אינו מציע הגנה ממשית לחיי העובר וכי על המחוקק לבחון סוגיה זו מחדש. השופט א' שהם מסכים עם דעת הרוב. גם השופטת ד' ברק-ארז מסכימה עם המסקנה, אך מגיעה אליה באמצעות קו הנמקה שונה. השופט מדגיש את הצורך בתיקון חקיקה כדי לספק הגנה טובה יותר לעובר. היא מסבירה כי החוק הנוכחי יוצר חוסר קוהרנטיות וחוסר אחידות במדיניות המשפטית, ולכן על המחוקק להמשיך ולבחון את הסוגיה. השופטת ברק-ארז מדגישה את המורכבויות המתעוררות כאשר הגורם הרשלן הוא האישה ההרה עצמה או איש מקצוע רפואי המטפל בה, ומדגישה את הצורך בפתרון כולל באמצעות חקיקה.