ת"מ 49213-10-12

תקציר

בית המשפט לא מצא ראיות להפרת חוזה או לרשלנות מצד הנתבעים, ולפיכך דחה את תביעות התובעים לפיצויים. טענת התובעים כי הנתבעים הפרו את חוזה המכר בכך שלא אישרו את העסקה במועד, נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי הנתבעים פעלו תוך זמן סביר. זאת ועוד, התנהלות התובעים, לרבות חוסר תום הלב ואי קיום תנאי החוזה, לא תמכה בטענתם. בית המשפט גם לא מצא כל רשלנות מצד משרד הפנים בטיפולו בתהליך האישור, למרות עיכובים מסוימים. התובעים חויבו לשלם הוצאות לנתבעים. המועצה חויבה לשלם לתובעים הפרשי ריבית ריאליים לפי חוק הריבית על הסכומים שהוחזרו, ממועד הפקדת הכספים ועד להחזרתם בפועל. השופטת הדגישה כי אין בהחלטה משום תמיכה בהתנהלות הנתבעים, ובפרט בזו של המועצה, ומתחה ביקורת על פגמים ועיכובים מסוימים בטיפול במצב. עם זאת, הראיות לא תמכו בממצא של רשלנות או הפרת חוזה. לפיכך, התביעה לסעד כספי נדחתה, והתובעים חויבו לשלם את התשלומים האמורים בתוך 30 יום.