עש"ם 10575/03

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, שמצא את המערער, מפקח שומה בכיר על מקרקעין במשרד האוצר, אשם בהטרדה מינית של פקידה במשרד עורכי דין. טענות ההטרדה, שנמשכו לאורך שנות ה-90, כללו מקדמות לא רצויות, בקשות להיפגש מחוץ לשעות העבודה והצעה "להסתיר" שומת מס שבח בתמורה לחברה של הפקיד. בית הדין זיכה את עדותו של הפקיד, מה שהוביל להרשעתו של המערער לפי חוק שירות המדינה (משמעת), שהביאה לנזיפה חמורה ולהורדה בדרגה. המערערת טענה כי המניע לתלונה היה נקמה על שומה שנערכה בנוגע לחלקה שמכרו הפקידה ובעלה. עם זאת, בית הדין מצא כי התלונה לא הוגשה על ידי הפקידה וכי היא הייתה אמביוולנטית לגבי מתן עדות בשל אי נוחות אישית וחשש מהשלכות במשרד עורכי הדין שלה. ניסיונה של ההגנה להטיל דופי בעדויות העדים לא צלח, שכן בית המשפט מצא כי ממצאיו העובדתיים והערכות המהימנות של בית המשפט הפרוצדורליים מבוססים היטב. גם טענת המערערת בדבר חוסר הישימות של ההצעה לביטול יתרת המס נדחתה, שכן אופייה המיני של ההצעה אינו תלוי בהיתכנות שלה. בסופו של דבר קבע בית הדין לערעורים כי פסק דינו של בית הדין המשמעתי היה מוצדק ובחר שלא להתערב בממצאיו. הערעור נדחה, וגזר הדין המקורי נותר בעינו.