רע"א 20182-07-22

תקציר

ערכאת הערעור הצדיקה התערבות בהחלטת בית משפט קמא בעניין סעד זמני. החלטת בית משפט קמא לא הכירה בתביעות הקטנוניות והמשפטיות המשולבות של התובע ובמקום זאת הגדירה אותן כבעלות גרידא. לאחר שבחן לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי זכותו המהותית של הנתבע להחזיק במחסן עדיפה על זו של התובע, גם מבלי להכריע בעניין הדיירות המוגנת של התובע ותחולתו של מסמך בשפה העברית החתום על ידו. בעוד התובע החזיק במחסן למעלה מ-20 שנה, בית המשפט שקל את הנסיבות שהובילו לתפיסת הנכס על ידי הנתבע, לרבות חוסר תום הלב הנטען של התובע והתחייבותו הקודמת לפנות את המחסן. בית המשפט הגיע למסקנה כי מאזן הנוחות אינו לטובת אף אחד מהצדדים, שכן ניתן לפצות כספית את הנזק לשניהם. בנוסף, התייחס בית המשפט לשיקולי הגינות ושיהוי, וקבע כי הם אינם מכריעים במקרה זה. בסופו של דבר התקבל הערעור, ובקשת התובע לסעד זמני נדחתה, תוך שהוצבו לנתבע תנאים בדבר מסמכים, ערבויות צד ג' והימנעות מהעברת החזקה. ההחלטה התקבלה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.