ע"מ 23602-06-17

תקציר

המערער, אלי ברק, ערער על החלטת המשיב להטיל עליו כפל מס לפי סעיף 50(א)(1) לחוק מע"מ בגין ניכוי מס תשומות בסך של 410,251 ₪ על בסיס 57 חשבוניות מס שהוציא לו עופר אביבי. החשבוניות היו עבור מתן שירותי פיקוח על העמסת עופות. המשיב טען, כי החשבוניות הוצאו שלא כדין משום שלא היוו עסקה ממשית למתן שירותים בין אביבי לבין המערערת. המשיב ביסס את עמדתו על אינדיקציות וראיות רבות, לרבות הודאתו של אביבי בחקירתו במע"מ כי הוציא למערער חשבוניות פיקטיביות תמורת עמלה. המשיב הצביע גם על סתירות וסתירות רבות בעדויות המערער ועדיו, ועל הימנעותו של המערער מלהביא ראיות ועדים רלוונטיים, לרבות אביבי ורואה החשבון שניהל את הנהלת החשבונות מטעמו. המשיב התייחס גם לשיטת ההתחשבנות בין המערערת לאביבי, שכללה תשלום במזומן בניגוד לחוק מע"מ, ולהיעדר היגיון עסקי בגרסת המערערת. המערער טען כי החשבוניות מייצגות עסקאות אמיתיות למתן שירותי פיקוח להעמסת עופות, אותן קיבל מאביבי כקבלן משנה. המערער טען כי פעל בתום לב והסתמך על הבדיקות שערך רואה החשבון מטעמו. בית המשפט קבע, כי המשיב הציג תשתית עובדתית מוצקה לתמיכה בעמדתו כי החשבוניות הוצאו שלא כדין, בעוד שהמערער לא עמד בנטל ההוכחה והשכנוע שהוטל עליו. המערער לא הוכיח כי החשבוניות היוו עסקה ממשית למתן שירותים בינו לבין אביבי, ונמצא כי לא פעל בתום לב. לפיכך, הערעור נדחה. בית המשפט אף הורה למערערת לשלם למשיב הוצאות בסך 75,000 ₪ בתוך שלושים יום.