רע"פ 697/24

תקציר

במקרה שנדון בפני בית המשפט העליון, ביקש המבקש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שאישר את החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים. ההרשעה המקורית נבעה מעבירות של נהיגה ללא ביטוח, עם רישיון שפג תוקפו ובזמן פסילה. בית המשפט הקהילתי קיבל תחילה את המלצת שירות המבחן להפסיק את השתתפותו של המבקש בשל הפרות חוזרות ונשנות. בהמשך, במסגרת הסדר טיעון, נגזרו עליו 10 שנות פסילה, שקוזזו חלקית מהזמן שכבר ריצה. בערעור לא מצא בית המשפט המחוזי כל טעות בהעברת ההליכים מבית המשפט הקהילתי או בסירוב למנות סנגור חדש, שכן הסדר הטיעון נאכף כראוי והותאם את עונשי המינימום הקבועים בחוק. המבקש, שלא היה מיוצג, ערער על גזר הדין ועל הטיפול בעניינו, טען לטעויות בסיומו וטען לשיקול דעת מוטעה. עם זאת, בית המשפט העליון לא מצא שאלות משפטיות יוצאות דופן או אינדיקציות לעוול חמור המצדיקות ערעור נוסף. על פי הפסיקה, ערעורים כאלה ניתנים רק כאשר קיימת חריגה משמעותית מנורמות הענישה הקבועות או כאשר עומדות על כף המאזניים השלכות משפטיות רחבות יותר, שאף אחת מהן אינה מיושמת כאן. לפיכך, הבקשה נדחתה ביום 5.3.2024.