עת"מ 38998-01-14

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב סמכותו של המשיב להוציא מכתב התראה לעותרים, בכוונה להרוס תוספת לחנותם. העותרים אינם מחזיקים בהיתרים הדרושים לתוספת והם הרחיבו שלא כדין את חנותם לשטח ציבורי. המשיבה, תוך שימוש בסמכויותיה על פי חוקי עזר ותקנות רלוונטיים, טוענת כי זכותה להסיר את המכשול שנגרם על ידי הבנייה הבלתי מורשית של העותרים. מנגד, טוענים העותרים כי מעשיו של המשיב אינם מוצדקים וקיצוניים. עם זאת, בית המשפט פוסק לטובת המשיב. נקבע כי התוספת היא בנייה עדכנית ולא מבנה קבע ישן כפי שנטען על ידי העותרים. בית המשפט מדגיש כי סמכותה של המשיבה להסיר מכשולים מהמרחב הציבורי נגזרת מחקיקה ראשית, ובפרט מפקודת העיריות, המסמיכה את העירייה למנוע ולהסיר חסימות ברחובות. הסעיפים הרלוונטיים בחוק העזר אשקלון (שמירת הסדר והניקיון) הם תחולה ספציפית של חובה זו. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי סמכותו של המשיב משתרעת מעבר לסילוק גרוטאות או פסולת וכוללת את הסמכות לטפל בכל חפץ החוסם את הרחוב. טענת העותרים כי יש לפרש את הרשות בצמצום, נדחית, שכן היא סותרת את תכלית חוק העזר ופקודת העיריות. במקרה דנן, התוספת מגבילה את תנועת הולכי הרגל וכלי הרכב בשטח ציבורי, ומהווה מכשול שהמשיבה רשאית להסיר. בית המשפט דוחה גם את טענת העותרים כי המשיב נעדר הליך ביקורת שיפוטית, ומדגיש כי ניתן להגיש עתירות מנהליות כנגד החלטות כאלה. בנוסף, בית המשפט אינו משוכנע כי זכויותיהם של העותרים ייפגעו קשות, במיוחד בהתחשב באופי הבלתי חוקי של מעשיהם. לבסוף, מגיע בית המשפט למסקנה כי האינטרס הציבורי בשמירה על מרחב ציבורי ברור גובר על האינטרסים הכלכליים של העותרים. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותרים מצווים להסיר את התוספת בתוך עשרה ימים. אם לא יעשו כן, יוכל המשיב לנקוט בפעולות הנזכרות במכתב ההתראה. כן נדרשים העותרים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב.