ת"א 43427-05-20

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פירוק שיתוף בנכס הכולל מספר יחידות דיור ומחסנים. השאלה העיקרית הייתה כיצד לחלק את הנכס באופן שוויוני. בתחילה דגל התובע בחלוקת נכסים ייחודית, ואילו הנתבע העדיף לרשום את הנכס כבית משותף. האפשרות השנייה נבחרה מכיוון שהיא הייתה מעשית וצודקת יותר. נקודת מחלוקת נוספת התייחסה לייחוס מרפסות לדירות ספציפיות. בית המשפט החליט כי יש לחלק את המרפסות כפי שהוצע על ידי המומחה מטעם התובעת, ולצרפן לדירות המתאימות. בנוגע להסדרים הכספיים, המחלוקות העיקריות היו סביב הדיירים המוגנים והערכת שווי הדירות. בית המשפט בחן את מעמדן של מספר דירות המאוכלסות על ידי דיירים מוגנים וקבע כי רק דירה מס' 1, בה התגוררה אמו של התובע, ודירה מס' 2, בה התגורר בנו של הנתבע, הינן בעלות מעמד של דייר מוגן. לגבי דירה מס' 2 הגיע התובע להסכם פשרה עם השוכר, ולכן לא נדרש לשלם דבר לנתבעת. באשר לדירה מס' 4, היא נחשבה נטושה על ידי הדייר המוגן, ובכך לא השפיעה על החישובים הכספיים. לאחר ששקל את כל הגורמים, קבע בית המשפט כי התובע חייב לנתבע 11,265.50 ₪ בתשלומי מאזן. בנוסף, בית המשפט מינה נציגים משפטיים לשני הצדדים כדי להקל על תהליך רישום הבית המשותף ולקבוע לוח זמנים להליכים הנדרשים. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים והייתה אמורה להיבחן ביום 15.12.2023.