בג"צ 4904/21

תקציר

גבר המשתייך למגזר החרדי מבקש לערער על מאסרו על ידי בית הדין הרבני הגדול בירושלים בגין סירובו לתת גט לאשתו, המכונה "גט". העותר טוען כי מאסרו מופרז ופוגע בזכויותיו לצדק טבעי ולכבוד. לטענתו, הוא אינו יכול לתת גט לאשתו שכן היא חייבת לו סכום כסף נכבד. האישה, לעומת זאת, הגישה נגדו תביעות גירושין רבות במשך שלושים שנה, האחרונה שבהן בשנת 2019. בית הדין הרבני הורה בעבר לעותר להתגרש מאשתו והטיל עליו סנקציות שונות, לרבות גירושים, בגין סירובו. לאחר שמצא כי העותר ממשיך להפר את הוראות בית המשפט, הוציא בית הדין הרבני הגדול צו מעצר ומאסרו. המשיב, היועץ המשפטי לשיפוט רבני, תומך בהחלטת בית הדין הרבני ומדגיש כי העותר מחזיק במפתח לשחרורו באמצעות גירושין מאשתו. לטענתם, חוק פסקי דין לגירושין הוא חוקתי ואינו פוגע בזכויות יסוד. בנוסף, טוענת אשת המשיב כי התנהלותו של העותר לוקה בחוסר ניקיון, שכן הוא מציית באופן סלקטיבי לצווי בית המשפט כדי להתאים את עצמו. בית המשפט מחליט לדחות את העתירה, בנימוק של חוסר ניקיון מצד העותר, טענותיו העובדתיות והמשפטיות הלא מספקות והיקף ההתערבות המצומצם בהחלטות בית הדין הדתי. השופטים מציינים כי העותר לא הציג את כל העובדות וההחלטות הרלוונטיות וכי יש להפנות את בקשתו לבית משפט מוסמך לעתירות אסירים. העותר מצווה לכסות את הוצאות המשיב.