רע"פ 4419/19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של מאבק משפטי ארוך בו היו מעורבות מספר ערכאות בישראל. הוא סובב סביב משיב שהואשם בשורה של עבירות הקשורות להסתה לאלימות ותמיכה בארגון טרור. פסק הדין הראשוני, שניתן על ידי בית משפט השלום בנצרת, הרשיע את המשיב בכל סעיפי כתב האישום. עם זאת, בערעור קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת באופן חלקי את טענות המשיבים, וזיכה אותם מחלק מהאישומים תוך שהוא מאשר את ההרשעה באחרים. התביעה, שלא הייתה מרוצה מהזיכוי באישומים מסוימים, הגישה בקשה לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר. עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנות פרסומיו המקוונים של המשיב, ובפרט שיר המלווה בסרטון, שהתביעה הגדירה כ"קריאה לאלימות או לטרור". בית משפט השלום קבע תחילה כי השיר מהווה הסתה לאלימות ותומך בטרור, בהתחשב בהקשר הפוליטי הנפיץ שבו פורסם. החלטה זו התבססה על חוק המאבק בטרור, הקובע את העונשים על עבירות מסוג זה. בית המשפט המחוזי, לעומת זאת, נקט עמדה שונה, והדגיש את חשיבות האיזון בין חופש הביטוי – ובפרט הביטוי האמנותי – לבין הצורך להגן על שלום הציבור. היא הגיעה למסקנה כי השיר, אף שהוא מדאיג פוטנציאלית, אינו עולה כדי "קריאה ישירה" לאלימות ואינו מציג "אפשרות ממשית" להסית אחרים לביצוע מעשי אלימות. לפיכך, זוכה המשיב מאישומים ספציפיים אלה. בית המשפט אישר הרשעות אחרות הקשורות לפרסומים נוספים, והדגיש כי אלה מצדיקות את העונש שהוטל. בקשתה של התביעה לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר, בבקשה לבטל את זיכויו של בית המשפט המחוזי מאשמת ההסתה, נדחתה. השופט קבע כי הבקשה לא העלתה סוגיות עקרוניות מעבר לאינטרסים של הצדדים וכי החלטת בית המשפט המחוזי צריכה לעמוד בעינה. פסק דין זה, שניתן ביום 25.9.2019, סוגר את התיק ומאשר את זיכויו החלקי והרשעתו של המשיב בחלק מהאישומים.