ת"א 22441-03-16

תקציר

פסק הדין דן בפיצויים המגיעים לבעלי קרקעות כאשר אדמתם מופקעת על ידי המדינה, לפי פקודת הקרקעות. על בית המשפט לקבוע את סכום הפיצוי, שהוא שווי השוק החופשי של הנכס בעת ההפקעה, בהתבסס על תמורה של עסקאות מרצון. שווי זה מוערך בשיטת ההשוואה, תוך בחינת עסקאות וולונטריות דומות שבוצעו בסמוך לקרקע המופקעת. אם חל עיכוב בקבלת הפיצויים, זכאים גם בעלי הקרקע לפיצוי פורה. התובעים והנתבעים הציגו בפני בית המשפט חוות דעת שונות לגבי שיעור התשואה הראוי על שווי הקרקע, כאשר מומחה התובעים הציע 6% והמומחה מטעם הנתבעים הציע שיעור בין 3.5% ל-5%. השופט מצא את חוות הדעת של הנתבעים משכנעת יותר, שכן היא התבססה על נתונים השוואתיים רבים, בעוד חוות הדעת של התובעים לא הייתה מבוססת דיה. השופטת הסכימה עם הנתבעים כי דמי החכירה יחושבו בשיעור של 3.5%-5% מערך הקרקע, והורתה לנתבעים לשלם לתובעים 667,774 שקל, שהם מחצית הסכום הנקוב בחוות דעת הנתבעים, שכן התובעים היו הבעלים של מחצית הקרקע המופקעת בלבד. עוד קבעה השופטת כי על התובעים לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעים, בסך 15,000 ₪.