סע"ש 58318-05-18

תקציר

התובע, שוורץ, עבד בעיריית הנתבעת כשומר שדות וקרקע חקלאית. שוורץ טען כי בינו לבין העירייה התקיימו יחסי עבודה דה פקטו, גם בתקופה בה סווג כעצמאי, וכי עבודתו צריכה להיות כפופה לחוקת העבודה ולחוק שעות עבודה ומנוחה. בתוך כך, טענה העירייה כי סיוגו של שוורץ כקבלן עצמאי היה ראוי, וכי עבודתו נופלת תחת חריגים בחוק שעות עבודה ומנוחה לגבי עובדים בהנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי, ועובדים שתנאי עבודתם אינם מאפשרים פיקוח על שעותיהם. בית המשפט קבע כי שוורץ לא הוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בתקופת היותו עצמאי, וכי עבודתו סווגה נכון כעצמאי בתקופה זו. עם זאת, בית הדין מצא כי עבודתו של שוורץ כשכיר מנובמבר 2002 ועד לפרישתו באוקטובר 2017 לא סווגה כראוי. חוק שעות עבודה ומנוחה חל על תפקידו, והעירייה לא פיקחה במידה מספקת על שעותיו, וגם לא ניתן לומר כי תפקידו דרש מידה מיוחדת של אמון אישי. בנוסף, בית המשפט קבע כי שוורץ עבד בשבתות והיה זכאי לגמול נוסף בגין עבודה זו, שהעירייה לא שילמה. העירייה אישרה את דיווחי הנוכחות בשעות אלה, ולא סיפקה ראיות מספיקות כדי להפריך דיווחים אלה. שוורץ היה זכאי לתוספת גמול בסך 69,336.28 ש"ח עבור עבודתו בשבת. העירייה ביקשה לקזז סכום זה כנגד תביעתו של שוורץ בדרכים שונות, ובהן הפרשי שכר בין חוזה אישי לחוזה רגיל, תשלומים שגויים עבור אחזקת רכב ותשלומים עבור עבודה בימי מנוחה. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות אלה חסרות ראיות ולא ניתן לקבלן. לפיכך חויבה העירייה לשלם לשוורץ את מלוא הסכום בסך 69,336.28 שקל, בתוספת שכר טרחת עורך דין.