בר"מ 3474/10

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב החלטה של ועדת ערר, שנחשבת בלתי סופית ולכן אינה ניתנת לערעור בפני עצמה. על פי מבחן סגירת התיק, ההחלטה היא רק שלב ביניים בתהליך קביעת הסעד האולטימטיבי, ולכן אינה יכולה להיחשב כהחלטה סופית. משכך, יודגש כי קביעתה של ועדת הערר להותיר את שאלת השמאות בידי השמאי, מבלי לקבוע ממצאים חד משמעיים, אינה ניתנת לערעור בשלב זה. הפסקה מצטטת תקדימים משפטיים קודמים, לרבות אליהו נ' עזרא ושנסי נ' גלעדי, המחזקים את התפיסה שרק החלטות סופיות ניתנות לערעור. יתר על כן, היא מתיישבת עם החלטות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה נ' ספדיה וקופרמן נ' תכנון מקומי שומרון, שניהם מדגישים את דרישת הסופיות כדי שניתן יהיה לערער על החלטות לפי סעיף 198(ח) לחוק. לסיכום, בקשת רשות הערעור על החלטת הביניים נדחית, כלומר ניתן לערער על כך רק במסגרת ערעור על החלטתה הסופית של ועדת הערר.