ע"פ 4038/93

תקציר

שלושה נאשמים, רותי אלקסלסי (נאשם 1), מאיר דמרי (נאשם 2) ורפאל כהן (נאשם 3) הורשעו בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעבירות סמים ולאחר מכן הגישו ערעורים. האישום הראשון היה בגין החזקת הרואין במשקל 46.793 גרם שלא לצריכה עצמית, וניסיון סחר. האישום השני הוגש נגד נאשמים 1 ו-2, המייחסים להם קשירת קשר עם ספק סמים להחזקה והפצה של הרואין. ערעוריהם של נאשמים 1, 2 ו-3 על הרשעתם בניסיון לסחר בסמים לפי האישום הראשון התקבלו, והביאו לזיכויים בסעיף זה. ערעורם של נאשמים 1 ו-2 על הרשעתם בקשירת קשר להחזקה והפצה של סמים לפי האישום השני נדחה, יחד עם ערעורם על חומרת עונשם. כמו כן, ערעורו של נאשם 3 על הרשעתו בהחזקת סם מסוכן וחומרת עונשו לפי האישום הראשון נדחו אף הם. הראיה המרכזית הייתה תפיסת ספק סמים יום לאחר מעצרם של הנאשמים, על סמך מידע שהתקבל מחקירתו של נאשם 1. אצל הספק נמצאו 108 גרם הרואין, מה שהוביל את בית המשפט למסקנה כי נאשמים 1 ו-2 קשרו עמו קשר להחזקה והפצה של הסמים. בית המשפט ראה בנאשמים 1 ו-2 אחראים זה למעשיו של זה במסגרת קנוניתם ומצא כי נאשם 3 השתתף בהכנת הסמים להפצה, אם כי מבלי שהיה שותף "קבוע". השופט קדמי הדגיש את ההבחנה בין הסכם לבין קשירת קשר פלילי, וטען כי זו האחרונה מחייבת פעילות משותפת שמטרתה מטרה משותפת. הוא הציע פרשנות מצמצמת יותר לאחריות קונספירטיבית, והגביל את תחולתה למצבים של ברית לפעילות משותפת. בינתיים, המשנה לנשיא ברק והשופט זמיר הסכימו עם פסק הדין, אך הסתייגו מהערות הלוואי הנוגעות לטיב היחסים ולצורך בפרשנות מצמצמת יותר של דיני הקונספירציה.