ת"א 31375-01-10

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת עבודה בשנת 2006 וסבל משבר דחיסה בעמוד השדרה המותני, תבע את חברת הביטוח הנתבעת לתגמולי פיצוי חודשיים במסגרת פוליסת ביטוח תאונות אישיות, אשר ביטחה אותו מפני אובדן כושר עבודה. בפוליסה נקבע כי המבוטח לא יהיה זכאי עוד לפיצוי בגין אי כושר זמני לאחר שתיקבע נכות לצמיתות. חברת הביטוח שילמה תגמולים בגין אי כושר זמני עד שנת 2007, אך ערערה על תביעת התובע להמשך פיצוי מעבר למועד זה. בית המשפט קבע, כי חברת הביטוח אינה רשאית להסתמך על הוראת הפוליסה המגבילה את האחריות משום שלא הודגשה כנדרש בחוק. לפיכך, על החברה לפצות את התובע בגין אי כושרו הזמני במסגרת מגבלת 24 החודשים הנקובה בפוליסה. עוד קבע בית הדין כי התובע הוכיח די הצורך את אובדן כושר העבודה שלו באמצעות תעודות רופא, וחברת הביטוח לא יכלה לטעון אחרת באופן סביר לאחר שהסכימה להסדר פרוצדורלי. בנוסף, קבע בית המשפט כי זכאותו של התובע לפיצוי חודשי בגין אי כושר זמני אינה מותנית בקביעת נכות לצמיתות. ההחלטה התייחסה גם להגנת ההתיישנות, שנדחתה, ולמועד קביעת הנכות הצמיתה, שנמצא לא רלוונטי. התובע היה זכאי לפיצויים עד לחזרתו לעבודה בפועל, שאושר ביום 5.11.08. חברת הביטוח חויבה לשלם לתובע את הסכום הנתבע, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 16,000 ₪, תוך הצמדה וריבית שנצברו ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.