ת"א 54540-06-15

תקציר

התובעת, חנה, מבקשת מבית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי לביטול העברת זכויותיו של אביה המנוח בדירתו לנתבעת לילך. חנה טוענת כי ההעברה הייתה בלתי חוקית והושפעה שלא לצורך מלילך ובעלה גדעון. הנתבעת טוענת כי המנוח העניק לה את הדירה במתנה מרצון ומרצון כאות תודה על הטיפול והתמיכה שהעניקה לו. בית המשפט מצדד בתובע, ומוצא ראיות מספיקות לכך שהמנוח נעדר את היכולת הנפשית לקבל החלטה כזו. מהרשומות הרפואיות עולה כי המנוח סבל מדמנציה ומפגיעה קוגניטיבית, מה שמעלה ספקות לגבי הבנתו את השלכות מעשיו. יתר על כן, קיומן של שתי גרסאות שונות של מסמך המתנה, לצד חוסר עקביות בציר הזמן של האירועים של הנתבע, מעמידים בספק את אמיתות ונסיבות חתימתו של המנוח. התנהלות הנתבעת ובני משפחתה, לרבות ניצול משאביה הכספיים של המנוחה ואי הבאת ראיות להוצאותיהם הנטענות מטעמו, מחזקת אף היא את טענות התובעת. בית המשפט מגיע למסקנה כי התובע הצליח להוכיח היעדר שיקול דעת מצד המנוח. כתוצאה מכך, בית המשפט מקבל את התביעה ומבטל את העברת הזכויות בדירה. היא מורה לתובע להגיש פסק דין לרשם המקרקעין להשבת הזכויות על שם עזבונו של המנוח. בנוסף, הנתבע נדרש לשלם לתובע 5,000 ₪ הוצאות משפט ו-30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום.