תא"מ 10197-02-19

תקציר

שני תובעים הגישו תביעה בגין נזקי רכב נגד שני נתבעים לאחר תאונה שאירעה ביולי 2017. השופט פסק לטובת התובעים בעניין האחריות והטיל את האחריות על הנתבעים. עם זאת, בכל הנוגע לנזקים הנתבעים על ידי התובעים, החלטת השופט לא הייתה לטובתם. לגבי התובע מס' 1, השופט מצא קושי לבסס בעלות על הרכב בעת התאונה, שכן רישום הרכב היה עדיין תחת הבעלים הקודמים. בעוד התובעת הציגה זיכרון כוונות חתום לרכישת הרכב, היו חוסר עקביות לגבי לוח הזמנים של האירועים, לרבות העברת הבעלות והתשלום. זאת ועוד, אומדני התיקונים וחוות הדעת של השמאי שהגיש התובע היו אף הם על שם הבעלים הקודמים, ועדותו של התובע בעניין לא הייתה אמינה. השופט ציין כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהרכב לא תוקן לאחר התאונה הקודמת או תוקן באופן חלקי בלבד. מאחר שהתובעת לא הצליחה לספק הוכחות מספיקות לבעלות, להיקף הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה ולעלויות בפועל בגין התיקונים, נדחתה תביעתה של התובעת מס' 1. באשר לתובעת מס' 2, קיבלה השופטת את חוות דעתו של השמאי שהציגה התובעת בדבר הנזק שנגרם לרכבה, שכן לא ניתנה שמאות נוגדת על ידי הנתבעים. השופט הורה לנתבעים לפצות את התובעת מס' 2 בגין הנזק, ופסק לה את הסכום הנתבע בסך 8,055 ₪, בצירוף שכר טרחה נוסף ושכר טרחת עורך דין. ההחלטה, שניתנה בהעדר הצדדים, ניתנה ביום 07.03.2020.