תלה"מ 68511-05-19

תקציר

לאחר שזוג נשוי ואב לשלושה ילדים התגרש, הם הסכימו לדחות את פירוק השותפות בבית המשותף בו התגוררו עד שילדם הקטין האחרון יגיע לגיל 18. אלא שכעבור שנתיים וחצי עזבה האם את הבית עם הילדים והם החלו להתגורר בדירה שכורה. האם תבעה את האב למזונות. בית המשפט בחן את יכולותיהם הכלכליות של שני ההורים. נמצא כי לאב הייתה הכנסה משמעותית, בעוד שהכנסתה של האם הייתה נמוכה משמעותית. האב נמנע מלחשוף מסמכים כספיים ועדותו הצביעה על כך שהכנסתו הייתה גבוהה מכפי שהניח. בתוך כך, עדותה של האם על הכנסותיה והוצאותיה נמצאה אמינה בדרך כלל. בהתחשב בצרכי הילדים, כמפורט בתצהיר האם, ובפסיקה בעניין צרכים בסיסיים, החליט בית המשפט כי על האב לשלם 3,200 ₪ לחודש עבור צרכיהם הבסיסיים של שני הילדים הקטינים ב' ו-ג', שהתגוררו עם האם, עד הגיעם לגיל 18 או עד לסיום התיכון. סכום זה התבסס על יכולתו הכלכלית של האב ועל הפער בין הכנסתו לזו של האם. כמו כן חויב האב לשלם סכומים נוספים עבור הוצאותיהם החינוכיות, הרפואיות והוצאות ספציפיות אחרות של הילדים, ישירות לאם או לילדים. ההחלטה פירטה גם את חלוקת ההוצאות עבור תנאי המגורים של הילדים, לרבות דמי הפנימייה עבור הילד הבכור. בנוסף, ניתנה לאב הזכות לנכות את כל תשלומי המזונות ששילם במהלך ההליכים הקודמים בבית המשפט. בית המשפט פסק גם על תשלום הוצאות והוצאות, כאשר הנתבע חויב לשלם לתובע 5,000 ₪.